לפני שאתחיל בסקירה, אנסה להסביר כיצד אלבום כל כך כאוב, שירים כל כך דכאוניים, מלנכולים, מצליח לגעת בכל מאזין, ובסיום השמיעה להשאירו המום. פשוט מאוד, הקרבה. הנושא הכאוב של האלבום, השואה, הוא נושא שנוגע בכולנו, בכל העם היהודי. כל יהודי, בין אם יש לו קרובים ניצלוני שואה או לא, יוכל להתחבר בנושאי האלבום.נכון שמרבית השירים באלבום דכאוניים, מלנכוליים, ולא שמחים ומאושרים כלל, ונכון שפוליקר מדקלם בחלק מהשירים[בעיקר ב'התחנה הקטנה טרבלינקה'], עיבודי השירים מקסימים, והלחנים מהממים אותך ללא כל יכולת לזוז או לעשות כל פעולה אחרת בזמן שמיעתם.האלבום פותח בשיר השואה האולטימטיבי, שמנציח את כל הרגשות שכל ישראלי חש לגבי השואה, 'אפר ואבק'. מפה ממשיך לשיר דכאוני במיוחד בשם 'חלון לים התיכון', שאותי אישית יכול לרגש עד דמעות.השיר השלישי שיר גדול במיוחד, 'כשתגדל', שלפי דעתי מדבר על ילד בתקופת השואה[כמובן שלא פוליקר], ומסביר לו מה כדאי לו לעשות עם חייו. שיר פשוט גאוני, ואחד הגדולים באלבום ללא ספק.מהעיבוד המקסים של 'אחרי הגשם', דרך הלחן המושלם של 'פרחים ברוח', המילים ה'מעניינות' של 'טרבלינקה', הצעקות/יללות קורעות הנשמה שב'ילל', אנו מגיעים לרדיו רמאללה.ללא ספק השיר הרועש ביותר באלבום, ואחד הטובים ביותר שבו. פוליקר מספר על הרדיו הנורמלי היחידי בסביבה,רדיו רמאללה. אפרופו רדיו רמאללה, ברי סחרוף ופוליקר ארגנו חידוש לשיר במסגרת פרוייקט עבודה עברית, מומלץ ביותר.בשיר זה ובשיר הבא, 'האהבה הורגת', ניכרת עלייה ברועש הסאונד שבאלבום. קשה לי להסביר מה כל כך מוצא חן בעיניי בשיר זה[האהבה הורגת]. אולי אלה המילים המצמררות, הלחן המדהים, או פשוט הקול העמוק של פוליקר שבולט במיוחד בשיר זה. בכל מקרה, שיר גדול.'מכאן ועד בכלל', כבר מחזיר את האווירה הרווחת באלבום, השקטה והדכאונית. אחרי שני השירים הרועשים ביותר באלבום חוזר השקט, אבל לא שקט מעיב, אלא שקט מרגיע, שקט שמחזיר אותך להתמודד עם המילים, אך הפעם, המילים אינן עוסקות ישירות בשואה, אלא במישהי כלשהי, אשר אותה פוליקר מנסה לשכנע שלא ללכת, לא לעזוב. לבסוף מתעצבן, וטוען שמעולם היא לא הייתה שלו.'קול מארץ הרוח', ו'בגלל', סוגרים את האלבום. מסכמים את כל מה שנאמר בו. לאחר האקורד האחרון ב'בגלל', פוליקר שולח אותך מיידית אל כפתור ה'נגן מחדש'. האלבום, אשר הינו אלבום הסולו הרוקיסטי הראשון של פוליקר, ללא ספק אחד מהאלבומים החשובים ביותקר במוזיקה הישראלית. מהטקסטים הכואבים, ללחנים המקסימים. לעיבוד הגאוני.פוליקר מוכיח לכולם, שגם לאחר בנזין, אין מי שיעשה את העבודה טוב ממנו.
No comments:
Post a Comment